לעצור רגע ולחשב מסלול מחדש

מידי יום אני משוטט ברחבי הארץ ופוגש אנשים נפלאים באמצע הדרך.

אנשים שהיה להם פעם חזון או אמרה לסיבה מדוע נכנסו ופתחו עסק…אבל מאז המון מים עברו בנהר.

השבוע פגשתי בעל עסק בערך בן גילי – כן בסביבות חמישים, דור שני לעסק יפה ובעל יתרונות מקצועיים משמעותיים.

אבל מה היה חסר בגדול – חסר חזון אישי עסקי, חסר מנהיג שיוביל את השיירה – העובדים, הלקוחות, הספקים ואת העולם

אותו בעל עסק מתמודד עם עובדים שאינם מדברים ביניהם, וויכוחים אינסופיים בין כלם מה לעשות ומה לא צריך לעשות.

בעל הבית זועף ונרגז וחיי על אינרציה של כעס תמידי..(באישור הטלפוני שעשיתי כמעט טרק לי את הטלפון…).

שאלתי אותו האם לעשרים שנים הבאות הוא מאחל לעצמו חווית בית כזה?. שאלתי אותו האם במערכת היחסים השנייה שהוא מקיים עם אישה – הוא היה מאפשר

שאחד מהם לא היה מדבר עם אחד הילדים של השני. ישר הזדקף ואמר שבבית שלו בחיים לא היה מאפשר לעצמו ולסובבים אותו להתנהג כך באופן שבו הדינמיקה הארגונית מתרחשת אצלו בעסק.

אז אמרתי לו – אבל מה קורה עם הבית שבסוף אתה מבלה כנראה הרבה יותר זמן מהבית הפרטי. מה אתו? מה עם בית העסק שאתה מנהל?

מה קרה לערכים, מה קרה להובלה שנהפכה לכיבוי שריפות לאורך כל היום. מה קרה שמחדוות יצירה ותשוקה לעשייה הוא נהפך לנרגן ועצבני קבוע.

בעל העסק הסכים שחייבים לעצור ולחשב מסלול מחדש. מסלול בו הוא ירגיש את ליבו הפועם שיגיד לו מה נכון לעשות בעשרים שלושים שנים הבאות.

מה יגרום לו להיות מאושר, מה נדרש שהתשוקה שלו לחיים תצא ממנו והלאה ותנהיג את כל העולם. איזה בית עסקי הוא רוצה לראות. מה הכללים, מה קודי ההתנהגות, מה הערכים החשובים לבית זה

שעל בסיסו כולם יתנהגו בהתאם.

האיש התיישר ואמר – אז מתי יוצאים לדרך?… אני מחכה בשקיקה לחשב את המסלול של העסק שלי במחדש.

אמרתי לו שנשמח להיות בחיל השחרור וההצלה לעולם טוב יותר שהוא ואנשיו ראויים לכך.