מיומנו של מלווה עיסקי

מיומנו של מלווה עיסקי

הכל החל בטיול שבת עם חברים, במהלך צליחת נחל …כאשר אחד מהם זרק לאויר: " איריס אולי תוכלי למצוא משרה למהנדס מצטיין (יואב, שם בדוי),שלקה בתסמונת דו קוטבית וכבר שנתיים מחפש עבודה, וכרגע נכנס לדיכאון עמוק"?

המידע שקע אי שם בתודעה, ועברו עוד מספר שבועות עד לבוקרו של יום ראיונות שיגרתי, באחת החברות שאני מלווה.

בעל החברה עידו( השם בדוי כמובן) ואני, יושבים ומראיינים זה השבוע השני מועמדים לתפקיד אחראי חדר ייצור…עוד מרואיין ועוד אחד…הזמן נוקף ואין ישועה.

פתאום נזכרתי .. ובלי ציפיות מיוחדות, שיתפתי את עידו בסיפור האישי של יואב, ולהפתעתי, הוא לא רק נרתם לרעיון, אלא ביקש לזמנו מיידית  לראיון עבודה.

כבר למחרת הבנתי מעידו שמצאנו את מה שחיפשנו, ולא רק שהוא רוצה את יואב, אלא הוא מתעקש לקחת רק אותו, למרות המוגבלות וחוסר התאמתו המלאה לתפקיד. לשאלותי השיב, "כל עסק חייב לקלוט עובד בעל מוגבלות, וזאת תרומתנו הקטנה לאוכלוסייה זאת, מעבר לעובדה, שזה טוב לעובדים ומחנך לנתינה וקבלת האחר". בהמשך קיבלתי הרצאה ארוכה על מהות המחלה, שורשיה ואפיוניה, פרי תחקיריו על המחלה, כבר באותו יום.

  צדיק אמרנו?

מהירות קליטתו על ידינו, לא עמדה בקנה אחד עם גלגלי הבירוקרטיה והטכנוקרטיה של קופת חולים המלווה את יואב. התעקשותנו על הדרכה מסודרת לעובדים לגבי מחלתו ואופן בניית הקשר איתו , יצרה סחבת במשך שבועות ארוכים, אבל עידו בשלו…רק את יואב הוא רוצה ורק לאחר הדרכה מסודרת ומקצועית לעובדים!  לא הואילו טענות והתנגדויות שהועלו מהעובדים לגבי התאמתו של יואב והשפעתו על סביבת העבודה, ולא אחת שמעתי את עידו אומר, מי שלא רוצה, יכול ללכת הבייתה, יואב ייקלט לעבודה!!!

ימים וטלפונים רבים עשינו, עד שקיבלנו הדרכה קצרה ולא מספקת, אבל בסופו של דבר יואב התחיל לעבוד. הימים והשבועות הראשונים, דרשו השקעה מכל העובדים ובמיוחד מהאחראית עליו, שמתוקף תפקידה אחראית על תחום תפעול השווק והלקוחות. קליטתו המקצועית של יואב הייתה איטית ולא מספקת, מוצרים חזרו מפאת חוסר שביעות רצון של הלקוחות, ועידו בשלו!!

היום, 3 חודשים אחרי, יואב נקלט חברתית, הוכשר באופן מלא ע"י החברה, מתקשר עם כולם ולפעמים מתעקש לעשות דברים בדרך שלו ( מה שאומר גם שיקום בריאותי), והחיוך לא יורד מפניו.  מדי פעם אני, שולחת בדיקת דבקות במטרה של עידו, אבל הוא בשלו : "חזק, חזק ומתחזק".

תהליך הלווי קיבל מבחינתי, משמעות ערכית, וזאת מעבר לשיפור ביצועים בחברה. חוויתי התנהלות של מורה דרך ומנהיג שמתווה ומאמין במושג הנתינה ללא פשרות או חשיבה אגואיסטית. החברה למרות הקשיים שקליטתו של יואב יצרה, לא רק שלא ירדה במחזורים, אלא עלתה ועוד צוברת תאוצה.

ואיך אומר חליל ג'וברן על הנתינה: "יש הנותנים מעט מן הרב אשר להם ובכבוד חפצם ורצונם המוסתר מכתים את נתינתם, ויש הנותנים את כל המעט אשר להם, הם המאמינים בחיים, הם מלח-הארץ וטנאם מלא תמיד".

 תודה עידו.

 איריס אליאסי גל – מאמנת בכירה בGPS לעסקים