בואו נראה מה יש בתוך הקנקן

האמרה הזאת מאד נכונה לגבי כל כך הרבה דברים בעולם, אבל אנו בני האדם, הרגילים לשפוט ולחרוץ גורלות מהודעות קצרות ותכליתיות שאולי עברו בזדון על ידי גורם שלישי או רביעי
לגבי מסר המונע מפרשנות של משהו בסביבתנו, ולעיתים ללא קשר בכלל אלינו.
כשלמדנו תקשורת, נאמר שמעל שבעים אחוז מהכתבות בעיתון הינן יוזמה כזאת או אחרת של משרד יחסי ציבור המשולם על ידי ארגון בעל אינטרסים ברורים. המצב כיום החמיר – כעת מדובר בעיתון שלם המשרת אדם וקו מחשבה אחד בלבד. ובעלי הון המנהלים ערוצי תקשורת עם אינטרסים מובהקים.
אנשים משרתים אינטרסים כלוביסטים הפועלים בקרב הון ושלטון לשדל ולהניע מובילי דעת קהל להביע דעה כזאת או אחרת.
רוב התקשורת היומיומית שלנו מסתכמת כיום במספר משפטים קצרים ולקונים. התקשורת במייל, בסמס, בווטסאפ, בפייסבוק, בטויטר או בכל רשת חברתית אחרת, שולחת לאחר מסר קצר שלפעמים חסר כל נשמה ועומק רגשי.
במאמר זה אתייחס לשני תחומים הקשורים לפתגם אל תסתכל על הקנקן אלא מה שיש בו.

הראשון הוא, האם אנו רואים מסביבנו גם אנשים שנמצאים בקרבתנו, אך איננו "סופרים" אותם?  המשמעות והכוח באריזת שירותים ומוצרים שיכולים להגדיל את המכירות שלנו הם לקוחות קיימים ובטח ובטח – חדשים!

לראות או לרעות. מה כוונתי? מידי יום כל אחד מאתנו פוגש אנשים רבים במרחבים הפרטיים שלנו – בתי ספר וגנים של הילדים, סופר, מועדון כושר ועוד. בנוסף המון אנשים סביב הלקוחות שלנו, בדרך אליהם ובחזרה. לכמה אנשים באמת התייחסנו והענקנו תשומת לב גם אם לשבריר שנייה? האם להתייחס לבעלים של העסק איתו אני  עובד מחד, והתעלמות ממנקה של הארגון מאידך הוא המצב הנכון?   כנראה שהוא המצב הטבעי שלנו בריצה היומית, לראות ולשדר מסרים בדרך כלל אך ורק למה שבעל אינטרסים מלאים בזווית הישירה שלנו.  סבי היה חוזר ואומר לי – שאתה עולה בדרגנוע תמיד תראה את האנשים שיורדים למטה. בהתחלה לא הבנתי למה סבי התכוון ובקשתי פרשנות  למשפט עוצמתי זה.  הוא הסביר לי שהקלות הבלתי נסבלת של מי שחי  בבועה  ללא שום רגישות וקרבה כזאת או אחרת למעגלים אחרים, שאולי לא זכו ושפר גורלם אינו נכון ואינו ממלא את עולמך ולבך ובטח לא ממקסם את נשמת האדם.

לאנשים אליהם לרוב, אנו לא נוטים להתייחס הם העובד הזוטר בארגון, מנקה הרחובות, השומר בסופר ואנשים אחרים שרובנו לא ממש סופרים, או מייחסים חשיבות, עלינו להודות להם ולהטעין אותם במעט יחס והקשבה , מה שיחזיר המון חום ואהבה שלעיתים לא נקבל מאנשים בפסגת הפירמידה.  מהיום כולנו רואים את כולם. לא חייבים להתייחס ולדבר ארוכות עם כל איש ואישה שאנו נתקלים בהם מסביבנו,  אבל אפשר להביט, להעלות חיוך קטן על פנינו, לברך בבוקר טוב או ערב טוב עם המון כוונה, ומידי פעם גם לנהל שיחה קצרה.

שנים רבות הייתי קצין במילואים בהנדסה קרבית. הייתי מבלה לפעמים גם חודשים בשנה בפעילות אימונית ובשטחים.  ביסודי אינני איש צבא,  לא בא מבית צבאי ואני לא  מתחבר לנורמות השגורות בצבא המדהים שלנו.
אחד המניעים שגרמו לי ליהנות משירות המילואים היה לפגוש הרבה אנשים שביום יום אין לי את היכולת והזמן לפגוש, לצלול לעולמות של אנשים שחיים במקומות מרוחקים, שמתמודדים עם קשיים, אתגרים, גרים בשכונות ועולמות שאין סיכוי שאחשף אליהם בחיי השגרתיים. אהבתי לשבת ולשמוע אותם. להאזין לסיפורים על איך הם מתמודדים ואיך הם רואים את החיים עם המון אור בסוף היום. בסיום כל שירות מילואים חזרתי הביתה מלא בכל טוב בנשמה ובפנימיות שלי. שום פסיכולוג או ספר לא העשיר אותי והטעין אותי כמו המפגש עם האנשים וגרם לי לאהוב את החיים ולהיות מאושר.

מהיום כל אחד מאתנו רואה אנשים! גם את אלה שיורדים בדרגנוע, גם את האנשים שברור לנו שנמצאים שם כדי לשרת אותנו ולעיתים הם רק צל ולא רלוונטים לנו ולאחרים מסביבנו. לא לראות זה לרעות. להיות מנוכרים וקרים לאחרים מהווה פספוס גדול בלהעניק מעצמנו ולאפשר לעצמנו לקבל המון חזרה בצורה אותנטית וללא מסכות. תנסו ותחוו את החוויה המדהימה הזאת. "זהירות זה ממכר".

ההתייחסות היא לא רק לאנשי המפתח בארגון אלא גם לעובדים הזוטרים, ספקי המשנה, המעגלים הנוספים, המשפחות התומכות ועוד, והוא מאד משמעותי לחיבור וליצירת השייכות של כלל העובדים. כולנו בעלי אינטרסים בעולם אבל האחריות שלנו כבעלי עסקים היא לגרום לכל גורם אנושי המקורב לארגוננו להיות שייך, מאושר, לקום בבוקר וללכת עם חיוך גדול. אנו בעידן של אחריות מחד על אנשינו ורצון להתייעלות מאידך. התייעלות איננה בהכרח קיצוץ ופיטורין, אלא כיצד ניתן לאפשר למקסם את ההון האנושי שלנו למען הגדלת התפוקות של כל עובד ועובד בארגון.

נושא שני   מתייחס לאריזה של מוצרים ושירותים שאנו בעלי העסקים עושים או לא עושים למרכולתינו. מדובר על מתן פתרון מהיר ונהיר שיאפשר לקהלים רבים  יותר לקנות מאתנו גם בהזדמנויות אחרות במהלך החיים.
אתחיל בסיפור קטן שחוויתי ממש השבוע.

הייתי בדרך לפגישה באזור תעשיה נתניה ליד איקאה. הקדמתי בשעה וחיפשתי מקום שאוכל לשבת ובו בשקט ולשתות משקה חם, עדיפות לסיידר חם , ותוך כדי לעבוד על המחשב, במתחם ביג הפתוח אין ממש בית קפה כזה. מפתיע שבמרכז קניות כזה – אין בנמצא בית קפה כזה.  בכל מקרה נכנסתי לקינג ג'ורג',  מקום שידוע בציבור בארוחות העסקיות בעלות תועלת מאד משתלמת. שאלתי את המארח האם אפשר לשבת ורק לשתות משהו. הוא לא ממש הבין אותי למרות שהמקום היה כמעט ריק בשעה שלוש וחצי אחר הצהרים. הסברתי שאני רוצה לשתות ואולי רק לנשנש משהו קטן אך לא לאכול. לבסוף הוא אישר לי לשבת.

התיישבתי על הבר הסתכלתי בתפריט והתקשתי לאתר את תפריט השתיה ואת אותו משהו קטן לנשנש. אקצר ואומר שבזכות הברמנית הצלחתי להרכיב את מה שכל כך רציתי. קבלתי בהתחלה שתי צלוחיות של סלטים וחמוצים. המשיך בחומוס קטן ופיתה וכמובן סיידר חם.
כל כך בקלות ניתן היה לייצר תפריט HAPPY HOUR ללקוחות לפני ארוחת צהרים ובטח אחרי הצהרים בדרך הביתה, או כך סתם לאנשים המבקרים במתחם ורוצים לנשנש משהו קטן.  אריזה נכונה של נשנוש קטן על כוס שתיה קלה או אלכוהול, הופך את הקערה על פיה. מה שבעל הבית יודע ואולי קומץ עובדיו מבינים, זה שהלקוחות – הן  הקיימים והן הפוטנציאליים,  ידעו להוקיר ולקנות מהעסק.

אנו בעידן של חשיבה מחוץ לקופסא. אריזת מוצרים ושירותים לקהלים שונים, לזמנים מתחלפים במהלך היום ובשנה. האריזה בעידן של מסרים קצרים הנה קריטית וחשובה. אנשים פחות ופחות צוללים כדי להבין בין השורות ולחבר הקשרים ומוצרים ושירותים לחבילה.
המחויבות שלנו כבעלי עסקים לעזור, להקל, לבנות חבילות והצעות שיענו בדיוק ולא בערך לקהלי היעד המשתנים והמתחלפים. הזדמנויות קיימות כל הזמן, אך השאלה האם אנו יודעים לקטוף את הפירות.

פוסט זה מתייחס לשני נושאים בעלי חשיבות רבה אשר קשורים לקנקן ומה שבתוכו. המון מוסר השכל והמון תובנות לחיינו האישיים ולקהל לקוחותינו. המעבר מהסתכלות חיצונית לפנימית חייבת להיות דינמית בכל שעה ובכל רגע.